ג'ינרו נאניאנג סיטי, מחוז חנאן
כשאח או אחות הצביעו על חולשותיי או לא קיבלו את דעתי, הרגשתי לא משוכנעת או שהתווכחתי איתם. מאוחר יותר התחרטתי על מעשיי, אבל בשעה שהתמודדתי עם הדברים האלה, לא יכולתי לעצור בעצמי מלחשוף את טבעי המושחת. הדבר הטריד אותי עמוקות וחשבתי: מה הסיבה לכך שדבריהם של אחרים מסוגלים לבייש אותי ולעורר בי כעס? ומדוע לא השתניתי קצת למרות שאני חסידת האל כבר שמונה שנים? התחלתי לדאוג, ופניתי לאלוהים פעם אחר פעם כדי לקבל תשובה.
יום אחד, בשעת עיסוקיי הרוחניים, הבחנתי בקטע משיתופו של האדם: "כולם מתעבים את היהירות והגאוותנות של עצמם, את רמאותם ונכלוליותם. רוב בני האדם משתנים במידה מסוימת. בני אדם מסוימים, שהם יהירים וגאוותנים וחסרי היגיון, משתנים רק מעט מאוד, ובהתאם לכך ביטוייהם והתנהגותם נותרים כמעט ללא שינוי – היהירות, הגאוותנות, הרמאות והנכלוליות נותרות גלויות לעין. הדבר קשור לחוויותיהם. לכל אורך הדרך הם אינם עוסקים בשינוי טבעם, אלא רק מתבוננים כיצד אחרים נוכחים בחיים. כתוצאה מכך, הם מתעלמים מעצמם, שכן הם מבחינים רק ביהירותם וגאוותנותם של אחרים, ומאמינים שרק אחרים צריכים לעבור שיפוט וייסור בידי אלוהים. הם חושבים שהם עצמם לא התנגדו לאלוהים, וששיפוטו וייסורו של אלוהים הם רק עבור אחרים. הבנה זו של דבר האל היא משונה, ואין פלא שהם אינם משתנים" ("השגת שינוי בטבעו של אדם דורשת תשומת לב לחיים הרוחניים" מתוך תיעוד שיחותיו של המשיח עם מנהיגי ועובדי הכנסייה). בשלב זה נעורתי והבנתי שהסיבה שלא השתניתי למרות שהייתי חסידת האל במשך שנים רבות, היא משום שהאמנתי באלוהים אבל לא ביקשתי להשיג שינוי בטבעי. שמתי לב רק לאופן שבו אחרים נוכחים בחיים, ולא להיווכחותי שלי בחיים. בשלב זה, לא יכולתי שלא לחשוב על מצבים שבהם התרוצצתי ממקום למקום בדחיפות כש"עבדתי", וכשאכלתי ושתיתי את דברי האל, מעולם לא השתמשתי בהם כדי לבחון את נסיבותיי שלי. תמיד לימדתי אחרים ואמדתי אותם בהתאם לדברי האל. במהלך פגישות שוחחתי על האמת רק כדי לפתור את בעיותיהם וקשייהם של אחרים, ומעולם לא חיפשתי את הדבר שבו אני עצמי נדרשת להיווכח. כששוחחתי על דברי האל העוסקים בחשיפת מהותו המושחתת של האדם, הדוגמאות שבהן השתמשתי היו של אחים ואחיות אחרים, וכך שהשתמשתי באחרים כתמרורי אזהרה בזמן שאני עצמי התחמקתי משיפוט. לעתים רחוקות מאוד השתמשתי בדברי האל כדי להבין את הנסיבות שלי וכדי למצוא את הדרך להיווכחות. ...וכך, שנה אחר שנה חלפו להן, וההיווכחות שלי בחיים נותרה כמעט כחלל ריק. למרות זאת, עדיין חשבתי שאני אדם בעל חמלה, שאני נושאת בעול חייהם של אחיי ואחיותיי. בייחוד מהשנה שעברה עד עתה, הכנסייה ארגנה עבורי שותפות עם אחות צעירה כדי שנמלא את חובותינו יחד, ואני המשכתי לשאת ב"עול" שלי ושמתי לב להיווכחות שלה בחיים. כשהאחות הזו חשפה את עצמה כיהירה ודעתנית, מיהרתי להשתמש בדברי האל כדי לשוחח איתה, אבל חשבתי לעצמי: "את פשוט כל כך יהירה". כשהאחות הזו לא הצליחה להשתחרר משליליות בשל הזיכוך שעברה למען עתידה וגורלה, מצאתי את דברי האל המתאימים לאכילה ולשתייה עמה ושוחחתי על כך שאלוהים מבקש להושיע אותנו. עם זאת, בתוכי בזתי לה: "רק מעט זמן נותר, ואת עדיין מבקשת להשיג ברכות בלהיטות כזו?" כשהאחות הזו נפתחה וסיפרה לי כיצד היא לעתים קרובות חשדנית כלפי בני אדם, דיברתי על האמת של להיות אדם ישר, אבל בתוכי היא הטרידה אותי: "את בעייתית מדי". כשהאחות הזו הייתה במצב קשה, אבל לא יכלה לומר מדוע, אמרתי לה לבחון את עצמה ולנתח את אופייה. אולם בכל הנוגע אליי, לא הקדשתי תשומת לב לשימוש בדבר האל כדי להבין ולנתח את עצמי מתוך מה שחשפתי. ...האין זה שחשבתי שרק אנשים אחרים המושחתים מדי נדרשים לעבור שיפוט וייסור על ידי אלוהים, בזמן שהצבתי את עצמי מעבר לדברי האל? האם לא שמתי לב רק להיווכחותם של אחרים בחיים והתעלמתי מעצמי? רק ברגע הזה הבנתי שהייתי ענייה ועלובה כקבצן רחוב חסר כול, ולבי נמלא חרטה.
תחת הנחייתו של אלוהים, נתקלתי בדבריו הבאים: "בני האדם אומרים דברים כאלה: הניחו בצד את הסיכויים העתידיים שלכם. היו מציאותיים יותר. אתם דורשים שבני האדם יתנערו ממחשבות לגבי זכייה בברכה, אך מה עם עצמכם? האם אתם שוללים את המחשבות של בני האדם על זכייה בברכה ומחפשים ברכות בעצמכם? אל תרשו לאחרים לקבל ברכות תוך שאתם חושבים עליהן בסתר בעצמכם – למה זה עושה אתכם? לרמאים! כשאתם פועלים כך, האם המצפון שלכם לא חש אשמה? האם אתם לא מרגישים תחושה של חבות בלבכם? האם אתם לא נוכלים? אתם נוברים ומוציאים את המילים שבלבם של אחרים, אך לא אומרים שום דבר מכך בעצמכם – כמה שאתם פסולת חסרת ערך!" ('פירושים לאמירה הארבעים ושתיים' ב'הדבר מופיע בבשר'). דבר האל, חד כחרב, דקר את לבי והותיר אותי מלאת בושה. חשבתי על כל שעשיתי. האם לא הייתי נוכלת, כפי שאלוהים גילה? על פני השטח ביצעתי את חובתי, אבל למעשה השתמשתי בהתלהבות שלי כדי להונות את אלוהים לתת בי אמון. על פני השטח עזרתי לאחיי ואחיותיי, אבל למעשה השתמשתי במילים ודוקטרינות כדי להונות אותם לכבד ולהעריך אותי, במטרה לתפוס מקום בלבם. אמרתי לאחרים לא לרדוף אחר מעמד, לא להיות יהירים, אך לעתים קרובות התנשאתי מעל אחרים ולא יכולתי להתייחס נכונה לחולשותיהם של אחיי ואחיותיי, ואף מיאנתי להישמע לכל אדם. גרמתי לאחרים לוותר על כוונותיהם להשיג ברכות, לא לתת למחשבות על עתידם וגורלם לשלוט בהם, בזמן שאני לעתים קרובות תכננתי תכניות עבור עתידי ואף דאגתי מאוד בעניין זה. הטרידו אותי נכלוליותם וחשדנותם של אחרים, בזמן שאני לעתים קרובות התבוננתי בהבעות פניהם ודאגתי מה הם חשבו עליי. אמרתי לאחרים להבין את עצמם, לתפוס את מחשבותיהם העמוקות ביותר כדי לנתח את אופיים, בזמן שהסתרתי את כוונותיי הזדוניות, ודבריי ופעולותיי נותרו ללא פיקוח האל. ...במשך כל כך הרבה שנים, דיברתי על האמת בזמן שהבאתי לידי ביטוי בחיי רק דוקטרינות; דיברתי על אנושיות בזמן שמה שביטאתי בחיי היה רשע. כך קרה שהפכתי להיות יהירה באופן שמילים לא יכולות לתאר, איני נשמעת לאף אדם, ואיבדתי כל שמץ אנושיות והיגיון, בדיוק כפי שתיאר אלוהים: "ככל שהם מבינים יותר את הדוקטרינות, כך טבעם נעשה יהיר יותר" ('בני אדם באים בדרישות רבות מדי לאלוהים' ב'תיעוד נאומיו של המשיח'). התייחסתי לדוקטרינות שבהן החזקתי כרכושי הפרטי, אך לא הקדשתי תשומת לב להבנת עצמי, לחיפוש אחר היווכחות, להשגת האמת. איך בכלל יכולתי להשיג שינוי כלשהו בטבע חיי כך? עבודתו המעשית של אלוהים ודבריו מעניקים לנו את כל האמת שאנו זקוקים לה. אלוהים רוצה שנבין את האמת הזו, ושבאמצעות מילוי חובתנו נכניס את האור והנאורות שזכינו בהם אל תוך חוויותינו היומיומיות והיווכחותנו, ונעניק זאת לאחינו ואחיותינו. אבל אני התמקדתי רק בהצטיידות בדוקטרינות, והתייחסתי אל דיבור על דוקטרינות כאל חובתי, וכך הענקתי לאחרים באופן חסר-אנוכיות את הנאורות של רוח הקודש ואפשרתי לאחרים להנהיג את האמת, בזמן שאני עצמי לא נוכחתי. כתוצאה מכך, התעלמתי מעצמי וגם פגעתי באחיי ואחיותיי. אני באמת פאולוס בן זמננו!
אלוהים, תודה על נאורותך והארתך שאפשרו לי לראות שהסיבה לכך שהייתי מחוסרת יכולת לשנות את טבעי, למרות שנים רבות של אמונה באלוהים, נבעה מכך שהקדשתי תשומת לב רק לעבודה, להצטיידות בדוקטרינות ולהצגת עצמי לראווה, במקום לשים לב להיווכחות שלי בחיים. אני שונאת את העובדה שאני יהירה מדי ובורה מדי, שאיני אוהבת את האמת, ושבעקבות כך פספסתי הזדמנויות רבות להיווכח באמת ולבקש להשיג שינוי. אני מוכנה כעת להבין את האמת טוב יותר באמצעות דבריך, לבקש להשיג הבנה עמוקה יותר של עצמי, להנהיג את דבר האל באופן רציני ומעשי ולהיווכח באמת, ולהביא לידי ביטוי מעשי בחיי את הללו כדי לגמול לך.
;){kind=link}